בתרבות הסינית מקובל המושג של "האישה החכמה" - היא האישה ממנה יבקשו עצה טובה. יכולתה לייעץ נובעת מגילה ומניסיון חייה. בכפר היה מקובל שהנשים החכמות הן דווקא הנשים הלא משכילות, אלא אלו שרכשו ניסיון חיים והן קרובות אל הטבע. אישה חכמה יכולה להיות גם האדם המבוגר ביותר בכפר, או המבוגר ביותר במשפחתה.
גם במחקרים מודרניים במערב, יש ניסיונות להגדיר חוכמה, ואת החוכמה המיוחדת של הגיל המבוגר. החוקרים בודקים סוגים שונים של חוכמה ומגוון מישורים של אינטליגנציה. במחקרים שונים התגלה שלגיל המבוגר יש יתרונות הבאים לידי ביטוי ביציבות רגשית ובאינטליגנציה חברתית - מאפיינים שהמדענים מכנים "חוכמה". בנוסף, עם הגיל יש יכולות חשיבה שמשתפרות, בעיקר היכולת של הסקת מסקנות בדילמות ובקונפליקטים חברתיים.
המומחים מגדירים את החוכמה הזו, כנובעת מאינטליגנציה חברתית ורגשית המתעצמת עם השנים ומאפשרת לאדם הנקלע לדילמה חברתית להעריך את הסיטואציה באופן שקול, להתאים תגובה רגשית הולמת ולקבל החלטה מושכלת.
במחקר אחר, אשר פורסם בכתב העת הרשמי של האקדמיה האמריקאית למדעים, בחנו החוקרים את ביטוי "החשיבה החכמה" ביחס לגיל. חשיבה חכמה, לפי החוקרים, היא חשיבה הכוללת חיפוש אחר פשרה, גמישות מחשבתית והכרה בעקרון שאנו לא יודעים הכל. מסקנת המחקר היתה, שהחוכמה של קבוצת האנשים המבוגרים יותר, מתבטאת ביכולת לנווט בהצלחה בין אתגרים חברתיים מורכבים. לדבריהם, בהתחשב בממצאים, כדאי להקצות לאנשים מבוגרים תקנים של תפקידי מפתח חברתיים, כמו ייעוץ וניהול משא ומתן.
מחקרים אחרים מוכיחים שמבוגרים פועלים באופן פרגמטי על מנת לשפר את איכות חייהם, והם עושים זאת על ידי שינוי רגשות שליליים לחיוביים. אז נבדק, האם שליטה רגשית טובה יותר מביאה גם לאושר רב יותר. מחקר שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית למדעים, הראה שגרף האושר לאורך החיים אינו לינארי אלא בצורת U. המחקר, שבחן את מידת האושר ביחס לגיל בארה"ב, גילה כי מבוגרים שהיו הכי מאושרים בגיל הנעורים היו שוב הכי מאושרים בשנות ה-70 וה-80 שלהם. אותם מבוגרים היו הכי פחות מאושרים בגיל הביניים.
תיאוריות על ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם, מוכרות ממשנתו של ז'אן פיאז'ה וכן מתיאורטיקאים מאוחרים יותר. לשלב ההתפתחותי הקוגניטיבי שאליו ניתן להגיע במחצית השנייה של החיים הם קראו "חוכמה" (Wisdom).
אנשים הנמצאים בשלב ה"חוכמה" יש היבטים מעשיים של אינטליגנציה, אשר מתבטאים ביכולת לשלב בתהליך של פתרון בעיות גם יסודות של ניסיון חיים, רגשות וערכים. מי שהשיג "חוכמה" זו מסוגל להתייחס באופן "אישי" לאנשים, ולא על פי תיאוריות ומודלים. כך, במקום שיפוטיות, יש הערכה לכל אדם ולהבדלים בין אנשים שונים הנובעים מהתנסויות, מערכים ומאמונות שונות.
כישור נוסף הכלול במושג "חוכמה" הוא היכולת לשאת מצבים של אי ודאות ולפעול במצבים של סתירות. מתוך החוכמה הנובעת מידע שהצטבר בניסיון החיים והבנה שאותה אי-ודאות היא חלק קבוע של הקיום.