מה הדומה ומה השונה, ומה טוב לי לתרגל?
כל המילים הללו הן מילים סיניות שכאשר אנו נתקלות בהן, הן שמות של שיטות תנועה שנראות לנו די דומות. ואכן במערב, בקרב אלו שלא מדברים סינית, יש בילבול גדול בין המושגים.
פעמים רבות אני נשאלת מה ההבדל בין טאי צ'י וצ'י קונג, והתשובה שמצפים לה היא לשמוע "מה עדיף לי לתרגל".
אך כאשר אנו מתבוננות במילים הסיניות, אנו מגלות שהתשובה היא שונה לגמרי.
כאשר רוצים להבין מילים סיניות, אנו מסתכלים על האופן שבו הן כתובות, שכן אלו ציורים המרמזים על המשמעות.
זוהי שפה שמבוססת על ציורים ולא על אותיות, ומשמעות המילה נובעת מהציור.
במאמר זה אנסה להסביר בקצרה את המילים והמושגים הללו, ונתחיל במילה צ'י.
צ'י Qi – מה שמגדיר את כל החיים
נתבונן בסימנייה הסינית ונראה בה אורז מתבשל בסיר ואדים שעולים מתוך הנוזל הרותח.
המילה צ'י מורכבת מכל מה שרואים בסימנייה – מה שיכול לרמז שצ'י הוא גם חומר וגם תנועה, גם משהו מוחשי וגם אנרגיה בלתי נראית.
צ'י הוא תהליך של הפיכת חומר לאדים, צ'י הוא החיים הנוצרים בחיבור של יין ויאנג, הצ'י הוא האדים העולים מסיר, צ'י זה תהליך וזו השתנות.
לכל תופעה יש צ'י – לאבן יש צ'י וגם תהליכים בגוף הם צ'י. כלומר גם משהו מוחשי וגם משהו בלתי נראה.
במקור הסמל של צ'י היה אדים והיה קשור לכשפים, אך למעשה צ'י הוא הקשר והשינוי בין המוחשי, האנרגיה והרוח.
ברפואה הסינית נתייחס לצ'י ככוח החיים הזורם בגוף וסביבו, ואת התהליכים העדינים המתרחשים בגוף נתאר במונחים של צ'י.
צ'י קונג – Qi Gong - אמנות טיפוח אנרגיית החיים
כך נראית הסימנייה הסינית של המילה צ'י קונג: היא מורכבת מהמילה צ'י שהוסברה לעיל, ובתוספת עם המילה גונג.
גונג זה טיפוח – תהליך שבו אנו רוצים לפתח איזושהי יכולת, איכות, מיומנות. תהליך של שיפור, של פיתוח יכולות. גונג פו (קונג פו) הוא המושג המסורתי להישג הנובע ממאמץ גדול מאוד.
גונג זו אומנות – אנו משקיעים בתירגול זמן ותשומת לב, על מנת להפוך את התירגול למיומנות נרכשת, לטבע השני שלי.
שתי המילים יחד – צ'י קונג - מתארות מערכת של טיפוח ואיזון אנרגיית החיים, במיוחד עבור בריאות ואיכות חיים.
צ'י גונג
תירגול צ'י קונג הוא "אמנות טיפוח אנרגיית החיים", האומנות של איזון הצ'י בגוף באמצעות מדיטציה, תנועות איטיות, נשימה עמוקה, ומצב מנטלי ורגשי רגוע.
אנשים מתרגלים צ'י קונג למטרה של טיפוח הבריאות וריפוי, שיחרור מתחים, רפואה מונעת, טיפוח עצמי, וכן בשילוב עם אומניות לחימה.
שיטות הצ'י קונג התפתחו בסין במשך יותר מ-4000 שנה, כחלק מהרפואה הסינית העתיקה, לטיפוח אריכות ימים, כתירגולים מדיטטיביים, לטיפוח המוסר והאישיות, ולטיפוח היכולת האישית כחלק מאמנויות הלחימה.
המושג צ'י קונג הוא מודרני יחסית ונוצר בסין בתחילת שנות החמישים, על ידי הממשלה הסינית, שרצתה לאחד את אינסוף השיטות שהתפתחו במשך אלפי שנים, לשיטת תירגול אחת.
המושג צ'י קונג מתאר שיטות רבות מאוד של תרגילים סיניים לטיפוח עצמי, המדגישים בריאות ומבוססים על גישה מדעית, בניגוד לתירגולים קודמים שהיו יותר רוחניים ושילבו מיסטיקה, ותורגלו על ידי העיליתות.
הצ'י קונג המודרני משלב מסורות שונות, של תירגול פנימי (אלכימיה פנימית), הנעת צ'י, מדיטציה בעמידה (צן צואן), ותנועות התעמלות איטיות המשלבות נשימה (דאו יין). הצ'י קונג משלב גוף, נשימה ומודעות ומבוסס על הפילוסופיה הסינית.
טאי צ'י – Taiji – Tai Chi
הסימנייה הסינית של המילה טאי צ'י נראית כך –
ניתן לראות בקלות שהמילה צ'י המופיע במושג צ'י קונג, אינה אותה מילה צ'י המופיעה במושג טאי צ'י.
מה זה טאי צ'י?
למעשה זהו רעיון פילוסופי, זו שאלה פילוסופית שבודקת - איך משהו נוצר מכלום? ומה היה שם לפני הרֵאשִׁית?
טאי צ'י, Taiji בסינית – זהו רעיון פילוסופי קוסמולוגי.
הקוסמולוגיה היא הניסיון של בני האדם להבין את היקום בו אנו חיים, ולמעשה להסביר את הטבע. "טאי צ'י" הוא האופן שבו הטבע בא לידי ביטוי.
הסימנייה הראשונה – טאי, משמעותה – גדול מאוד, קיצוני, עליון, אולטימטיבי.
הסימנייה השנייה – צ'י (ג'י), משמעותה – קצה, סוף, כמו הקטבים של כדור הארץ, הנקודה הרחוקה ביותר, העליונה ביותר.
שתי המילים יחד – טאי צ'י Taiji - זהו המקור האינסופי, ההתחלה של העולם, המצב האולטימטיבי העליון, פוטנציאל מוחלט ואינסופי, האחדות שלפני הדואליות, המקור ממנו נוצרו היין והיאנג.
הסמל של הרעיון הזה צוייר בתקופת שושלת סונג (סביב 1000 לסה"נ). הסמל מוכר במערב כ"סמל של היין והיאנג", ומכונה בסין – "הדיאגרמה של הטאי ג'י בשני חלקים".
Wuji
במקור היה המצב של האחדות המלאה – Wuji– האינסופיות, הריק. The Void החלל, הריק, זה שעדיין לא בא לידי ביטוי, עדיין לא מופגן, לא גלוי. זהו המצב הלא מקוטב, שאין בו קטבים. הריקנות הראשונית.
Taijitu
ואילו הטאי ג'י טו הוא המצב של הקוטביות הגדולה – הדואליות – יין ויאנג. החלוקה הבסיסית של התופעות ליין ויאנג. קיטוב הוא הפעולה העקרונית של היקום, יצירת הקיטוב נעשית מתוך פעולה של אנרגיה. לאחר שהיין והיאנג נפרדים, החוויה מתגלה, ועצמים נפרדים של מציאות גלויה מתעוררים.
יין ויאנג הם מושגים בסיסיים: יין - הצד המוצל של התל. זה העיקרון האפל, הקולט והפסיבי, זה הרקע, המרחב שמאפשר תנועה. יאנג – פירושו המילולי הוא הצד המואר, שטוף השמש של התל. זה עקרון האור, יצירתי ופעיל, הוא החזית, האנרגיה שזזה.
Taiji
בטאיג'י שני ההיבטים הללו עדיין קשורים כל כך חזק, כי אין ביניהם שום דבר, אלא רק ציר מסובב מרוכז.
הטאי ג'י שנמצא בין שני הסמלים הללו, הוא המצב שבו יין ויאנג נמצאים בהרמוניה, במערכת דינמית אחת של כוחות מנוגדים, שבה נשמר המצב של האחדות.
יין ויאנג
לאחר שיין ויאנג נפרדים, זוהי המציאות הגלויה המתעוררת.
יאנג הוא הצד המואר שטוף השמש של התל, יין הוא הצד האפל, המוצל של התל. יאנג הוא הפעיל, יין הוא הרקע והמרחב המאפשר תנועה.
יחדיו, יין ויאנג הם שני הכוחות הראשוניים הפועלים ביקום. שני כוחות אלה קמים יחד ועובדים יחד, לא באופוזיציה, אלא כמרכיבים משלימים.
הם תלויים זה בזה במאזן המשתנה כל הזמן. כמו האור על גבעה, כאשר השמש זזה, איזה צד הוא יאנג ואיזה צד הוא יין משתנה עם חלוף הזמן. כמו המטען החיובי והשלילי, אחד לא יכול להתקיים בלי השני. כמו ביום ובלילה, שניהם נחוצים.
שרירי הגוף הם יין במנוחה ויאנג בעת מאמץ, אך התנועה עצמה יכולה גם היא להיות יין ויאנג – תנועה מכווצת היא יין, תנועה מרחיבה היא יאנג.
יין ויאנג הם מונחים יחסיים ולא מוחלטים. שום דבר אינו יאנג כשלעצמו, ניתן לראותו רק כיאנג בניגוד לדבר אחר שהוא היין.
הסמל של הטאי ג'י הוא כדור (ואינו שטוח)
אפשר לדמיין כדור שמלא במים ובשמן, חצי-חצי. לא משנה לאן נסובב את הכדור, הצורה של השמן והמים תשתנה כל הזמן, אך תמיד יישמר השיוויון של חצי מים וחצי שמן ולכך קוראים הרמוניה.
טאי ג'י זו דרך של הסתכלות על העולם ועל הטבע. זהו עיקרון שיש בו את שני ההפכים כל הזמן ובהרמוניה.
לדוגמה, תנועה תתחיל מאי תנועה. בלילה אנחנו באי תנועה, ישנים, בבוקר אי התנועה יהפוך לתנועה, וכל היום נהיה בתנועה, עד ששוב נגיע ללילה ונחזור לאי תנועה. אפשר לחשוב על תנועה פיזית או מנטלית. רק כאשר נהיה כל כך עייפים מרוב תנועה, נגיע לשיא של זמן ערות, אז הערות תהפוך לשינה.
טאי צ'י צ'ואן
Tai Chi Chuan
כפי שניתן לראות בסימנייה הסינית, טאי צ'י צ'ואן הוא מושג המורכב מהמילה טאי ג'י בתוספת של המילה "אגרוף", וכך יחד המשמעות היא אמנות לחימה של עיקרון הטאי ג'י, המצב שבו יין ויאנג שלובים זה בזה בהרמוניה מלאה.
אמנות הלחימה "טאי צ'י צ'ואן" מבוססת על הרעיון הפילוסופי הזה, של השילוב בין יין ויאנג בהרמוניה מלאה, והתנועות הן יישום של הרעיון הפילוסופי בתנועות גוף ובאפליקציות הלחימה.
אי ג'ין ג'ינג
Yi Jin Jing
נסתכל בסימנייה הסינית בה כתובות שלושת המילים המרכיבות את המושג אי ג'ין ג'ינג:
אי – משמעותה שינוי, ג'ין – אלו גידים ורצועות, ג'ינג – משמעותה שיטות. יחד משמעות המושג הוא "הקלסיקה של שינוי גידים ורצועות".
בשפה הסינית נאמר שינוי בהקשר של השתנות בין יין ויאנג. ובהקשר לתירגול שמתמקד בגידים וברצועות, מטרת השינוי היא להפוך את הגידים מגידים רכים ושבריריים, לגידים חזקים וחסונים.
שרירים וגידים טובים יותר פירושם בריאות טובה יותר, עמידות, גמישות וסיבולת. מתיחת השרירים והגידים, עם פיתול עמוד השדרה, משפיעה על מערכת העצבים, על האיברים הפנימיים, על המיפרקים, על תנועת הצ'י והמרידיאנים.
הפיתול משפיע על חילוף החומרים וייצור הג'ינג, הנשימה מייצרת צ'י מעודן וטוב יותר, התירגול מחזיר איזון וכוח לגוף ולנפש.
אלו תרגילים יחסית אינטנסיביים שמטרתם לחזק ולשפר את המצב ואת הגמישות של השרירים, הגידים והרצועות.
ובכך לשפר את הגמישות, את הכוח ואת הסיבולת של הגוף, תוך תיאום ואיזון בכל הגוף, מתוך תרגילים המשלבים יחד את פעולת הגוף כולו.
הביצוע של התרגילים דורש אחדות של רצון ושל כוח, כלומר אנו משתמשים בכוונה של המתרגל, כדי לכוון את המאמץ של כוח השרירים. זה נעשה בתיאום עם הנשימה.
העדויות הראשונות לתרגילי אי ג'ין ג'ינג הן בתקופה של לפני כאלפיים שנה, והן המשיכו להתפתח במנזרי השאולין. מכיוון שהנזירים בילו שעות רבות בישיבה שקטה, הם תירגלו את אמנויות הלחימה על מנת לחזק את גופם.
התנועות מתורגלות בהמשכיות, מתמקדות במתיחה והגמשה של רצועות, ומשלבות רכות עם עוצמה. הבסיס לתירגול הוא נשימה טבעית ומחשבה רגועה, על מנת לאפשר לאנרגיית החיים זרימה חלקה ככל האפשר וללא הפרעה.
התירגול מבוסס על תנועות ארוכות, רכות ואחידות, הנעשות בחינניות, ומתמקדות בפיתול עמוד השדרה, תנועות המעודדות וממריצות את זרימת הצ'י והדם לגפיים ולאיברים הפנימיים.
לתירגול זה יש השפעה טובה על מערכת הנשימה, על הגמישות, על שיווי המשקל וכוח השרירים. הוא גם יכול למנוע ולרפא מחלות של המיפרקים, של מערכת העיכול, מערכת הנשימה והלב, ומערכת העצבים.
עלינו לשמור על הנפש רגועה, התירגול משלב את המחשבה ואת הגוף, נשימה טבעית, תנועות טבעיות חדורות בעוצמה, ויחסי גומלין בין הממשי ללא ממשי. אלו תרגילים שניתן לאמץ בכל קבוצת גיל, ויש להם השפעה מרשימה על הבריאות ועל הכושר הגופני.
חמשת הכללים של תירגול אי ג'ין ג'ינג הם:
שקט: כמו שמי האגם משקפים את הירח, רוח רגועה מאפשרת לאנרגיה לנוע בתוך הגוף.
אִטִיוּת: על מנת להשתמש ולהגמיש את השרירים לעומק, כדי להשיג הארכה מקסימאלית ולהניע את הצ'י, נדרשות תנועות איטיות.
סיומת: יש להביא כל תנועה למקסימום.
עצירה: היעילות באה באמצעות המתנה (עצירה) ושמירה על מתח לזמן ארוך יותר.
גְמִישׁוּת: יש להאריך גפיים וגו כך שדם ואנרגיה יוכלו להסתובב, ונשיג גמישות.
לסיכום
לקראת שיעור פתוח על תנועות האי ג'ין ג'ינג, הרגשתי שיש צורך להסביר את המושגים הסיניים. עבורנו אלו מילים ללא משמעות, אך כאשר מבינים את הרעיון שמאחורי השמות, אנו מעמיקים את היכולת שלנו להבין את ההקשר ממנו מגיע התירגול.
התחלנו במילה צ'י, שזהו רעיון הרבה יותר מופשט מהתרגום הפשוט בו אנו משתמשים כשאנו אומרים "אנרגיה". המשכנו למושג "צ'י קונג" וראינו שקונג זה לא סתם תירגול, אלא אומנות של טיפוח עם הקדשת זמן ותשומת לב לאורך שנים רבות. הגענו למילה "טאי צ'י" ויכולנו לראות באופן שבו היא כתובה, שזה לא אותו צ'י כמו בצ'י קונג, אלא מושג שונה לחלוטין. טאי ג'י הוא רעיון פילוסופי של אחדות והרמוניה בין ניגודים המשלימים זה את זה. הטאי צ'י צ'ואן היא אמנות הלחימה שמבוססת על רעיון זה, של הרמוניה בין יין ויאנג.
לבסוף הגענו להסבר על אי ג'ין ג'ינג, שזוהי שיטת תנועה שמטרתה לשנות את הגידים ואת הרצועות, כך שיהפכו מרכים לחזקים ועוצמתיים. אופן התירגול הוא שונה מזה של הצ'י קונג והטאי צ'י צ'ואן, ולכן התרומה שלו לבריאותנו היא משמעותית.
מקווה שהמאמר עזר לך וכמו תמיד, אשמח לשמוע ממך ולפגוש אותך בשיעורים ובסדנאות.
להתראות,
אילה גרייצר
להלן הקלטת השיעור הפתוח - הסבר והדגמה על תנועות אי ג'ין ג'ינג - הגמשת גידים ומיפרקים