אהבה עצמית היא המרכיב העיקרי בתהליך של ריפוי וחיים מיטביים, ותוכלי לקרוא בלוג שבו המלצתי על הספר של אניטה מורז'אני "מתה להיות אני", שעוסק בכך באופן מעורר השראה. בספר מתארת מורז'אני את תהליך הריפוי הספונטני שהיא חוותה, ממצב של סף מוות לריפוי מלא. במצב זה היא חוותה אהבה עצמית והערכה עצמית, ללא כל תנאי, בשל מי שאני, שהיא המאפשרת ריפוי מלא.
שמחתי לשמוע מויקי לפלמן, מורתי היקרה, שאניטה מורז'אני משדרת ב-LIVE אחת לשבוע, תכנית שנקראת Tea with Anita. להקשיב לה זה ממש פותח את הלב, וזו המלצה חמה שלי. תוכלי למצוא בחיפוש פשוט סרטונים רבים.
אחד הסרטונים המעניינים הוא זה שבו היא מדברת על הדרכים המעשיות שבהן אנחנו יכולות לקיים באופן מעשי אהבה לעצמנו (הקישור לסרטון בהמשך וההסבר מתחיל בדקה 6:00 בערך).
תחילת ההסבר של אניטה הוא מה זה לא אהבה עצמית:
- טיפוח עצמי כמו ללכת לספא, לאכול בריא, או לצאת לחופשות, לא מעיד בהכרח על אהבה עצמית. אמנם זה דבר מצוין לטפל ולטפח את עצמי, אך אניטה מסבירה שזו לא ההגדרה שלה לאהבה עצמית.
- לומר משפטים מעצימים לעצמי (Affirmations), זה דבר מצוין, אך גם זו לא בהכרח אהבה עצמית, על פי ההגדרה של אניטה מורז'אני. היא אומרת שיש הרבה אנשים שעושים זאת, אך לא אוהבים את עצמם, והם מנסים לשכנע את עצמם שהם כן.
אניטה מורז'אני מסבירה שההגדרה שלה לאהבה עצמית, היא לאהוב את כל כולי במלואי. במיוחד את הנשמה שלי שהגיעה לכאן כדי לבטא את עצמה.
הדרך באמת לאהוב את עצמי היא –
למצוא מקום שקט, אפשר בבית או בטבע, עם מוסיקה או ללא, ואז לחשוב על המסע שהנשמה שלי היתה צריכה לעבור כדי להגיע למקום שבו אני נמצאת כרגע. אני רוצה לפנות פנימה אל עצמי, אפשר עם מוסיקה שעוזרת לי להיפתח לכך, להתחבר אל הרגש.
לדוגמה אניטה מתארת את סוג הדיבור הפנימי שלה –חושבת על המסע של הנשמה ומה שהיא היתה צריכה לעבור, הנשמה בחרה את ההורים, הנשמה בחרה את החוויות, להרגיש כל הזמן לא שייכת, לעבור הצקות וחרמות בבית הספר ובקהילה שלה, לעבור התמודדות ופחד עם מחלה של סרטן סופני, ולחוות מוות, ועדיין הנה אני כאן, ולא הייתי משנה שום דבר.
להרגיש את כל הרגש שיש לי כלפי הנשמה הזו, שעברה כל כך הרבה, כדי להביא אותי אל הרגע הנוכחי, ולכל אחת יש את הסיפור שלה. אניטה מסבירה שזה היה הרגש העמוק שהיא חשה בזמן שהיתה בסף המוות שלה. היא הרגישה חמלה לנשמה שלה ולכל מה שהנשמה עברה עד עכשיו, והבינה עד כמה היא שפטה את עצמה שלא בצדק.
אהבה עצמית זה לחוש את המצבים הקשים שהנשמה שלי התמודדה איתם, ורק להיות בחמלה לעצמי. לתת לעצמי חיבוק טוב, באותו זמן שאני משחזרת את החיים שלי לאחור וחווה את כל המצבים שהנשמה הטהורה והיפה שלי נאלצה לעבור.
אניטה מסבירה שההגדרה שלה לאהבה עצמית היא לאהוב את הנשמה שלי, לאהוב את כולי במלואי כפי שאני. לאהוב את עצמי עם כל החסרונות והנפילות. לאהוב את עצמי זה לא לחשוב על עצמי שאני אלופה, מצליחה ומנצחת. כאשר אנו מתרכזות בהצלחות, אנחנו לא יודעות איך לקבל את המצבים של העצב וההפסד. לאהוב את עצמנו משמעותו לאהוב את הכל, את כל המצבים בכל האפשרויות, בכל הרגשות שקיימים בי.
בכל פעם שאני לא יודעת איך לאהוב את עצמי, אני יכולה לחזור אל המצב השקט הזה, להתחבר אל מה שהנשמה שלי עוברת, לחשוב על הפגיעות, הכאב, האבל, המאבקים, ההרים שעליהם טיפסתי, כדי להיות במקום שבו אני נמצאת עכשיו. זו אהבה עצמית.
- ככל שאני יכולה להישאר יותר זמן במצב הזה, של אהבה עצמית, כך זה יותר טוב. אניטה ממליצה להמשיך להרגיש זאת במשך 20-30 שניות לפחות, וכך יתחיל להיווצר שינוי משמעותי. אניטה ממליצה גם לשמוע מוסיקה כדי להתחבר למצב הזה העמוק של אהבה עצמית מלאה.
הדבר השני שהוא אהבה עצמית אקטיבית הוא לשים לב לדיבור הפנימי שלנו, לשפה שבה אני משתמשת כלפי עצמי. ואז שוב לחשוב על הנשמה שלי וכל הקשיים שהיא נאלצה לעבור, והנה אני כאן ועכשיו. כל מה שהנשמה שלי זקוקה לו, כדי שהיא תוכל לזרוח ולשגשג בעולם, הוא הבנה, אהבה, אמפתיה וחמלה. אך במקום שאומר לנשמה שלי – נשמה יפה, תודה שאת עוברת את כל זה עבורי, תודה שבאת לכאן כדי שאוכל לבטא את עצמי דרכך, ולחיות כאן בכדור הארץ עכשיו.
במקום זה, מה שאנו אומרים באופן קבוע לעצמנו הוא – מדוע אני כך, אני צריכה להיות אחרת, שונה, למה אני נראית כך, למה כך נראה הגוף/השיער שלי, למה אני לא מרוויחה יותר כסף, למה אני לא מצליחה יותר, מה לא טוב בי שאני צריכה לשנות, למה נולדתי במקום הזה, למה קיבלתי את ההחלטה הזו וכד'... כך שהדבר השני שהוא פעולה אקטיבית של אהבה עצמית הוא – לשים לב לשפה שבה אני משתמשת כלפי עצמי ולשנות אותה.
אם אני אומרת לעצמי משפטי העצמה (Affirmations) אך באותו זמן השפה שבה אני מדברת לעצמי היא לא שפה של אהבה עצמית, זה כמו ללחוץ על דוושת הגז ודוושת הבלם באותו הזמן. מה שצריך לשים לב הוא לשפה השיפוטית שבה אני מדברת לעצמי, שופטת את עצמי, מעבירה על עצמי ביקורת. אהבה עצמית היא להחליף את הביקורת בשפה חיובית. ואפילו לומר לעצמי – אני אוהבת את עצמי בזמן שאני נכשלת, ולאהוב את עצמי באמצעות הטעויות, במקום לשפוט את עצמי. להיות בחמלה לנשמה שלי שעוברת כל כך הרבה כאב. לדמיין מה היו אומרים לי אותם אנשים שאוהבים אותי באמת. זו השפה שבה אני רוצה להשתמש כלפי עצמי.
אני מאמינה בתירגול ולא בפתרונות קסם, ולכן אני ממליצה לך לשים לב לדברים החשובים שאניטה מלמדת אותנו, ולנסות לחוות את המצבים הללו ביום יום. בהדרגה וללא שיפוטיות. כמו תמיד, אשמח לפגוש אותך בתירגולים של הצ'י קונג היחודי לנשים, שהוא הדרך הטובה ביותר שאני מכירה להרגיש אהבה עצמית באמצעות תנועה. תוכלי לקרוא על כך עוד בבלוג שכתבתי בקישור כאן.
לצפייה בתכנית המלאה Tea with Anita 10-6-19 (אפשר להריץ קדימה לתחילת השידור)
Комментарии