נרות החנוכה – זמן טוב לתירגול מיטיב

חג החנוכה הוא חג של שמחה, בו אור הנרות הולך וגדל מידי יום. בני האדם הרגישו תמיד שאור הנרות הוא דימוי לאור הפנימי, לאור הנשמה, שיש בתוך כל אדם.

באחד מספרי הצ'י קונג שיש בספרייה שלי, מצאתי מדיטציה עם דמיון מודרך, המשלבת דימוי של להבת נר וחיבור אל הלב. אני מביאה כאן את תיאור התירגול כפי שהוא נכתב בספר A Woman's Qigong Guide מאת Yanling Lee Johnson.

בתחילת הספר כותבת יאנלינג: "צ'י קונג אמיתי זה לחנך את עצמי, להאמין בעצמי ולאפשר לעצמי להשתמש בחוכמה העמוקה שלי לקבלת החלטות... לכן יש להקפיד על חינוך עצמי ותירגול עקבי".

על פי יאנלינג, בפרק המדבר על תירגול במקום העבודה: "במקום העבודה, במקרים רבים, אנו ברגשות לא נוחים, וזאת בשונה מתחושה הנעימה והביתית שיש לנו בביתנו. לכן, לצורך איכות החיים והבריאות הרגשית והפיזית שלנו, חשוב לפנות זמן, ולהביא להרפייה מהסוג של צ'י קונג למקום העבודה, אפילו אם זה לדקות מועטות בלבד.

כאשר עלינו להתרכז בעבודה שבה יש ריכוז מנטלי גבוה, ומעט פעילות פיזית, מומלץ לבצע את התירגול הבא: כאשר את מגיעה למקום העבודה, ולפני שאת מתחילה לעבוד, קחי דקה לעצמך, והרפי את הגוף ואת המחשבות. דמייני נר דולק באיזור הלב שלך, למשך דקה אחת. רכזי את מחשבותייך ואת האנרגיות שלך בליבך ובדימוי של הנר הדולק בו. ואז בהדרגה חזרי ושימי לב למה שסביבך. התחילי לעבוד, אך שמרי מודעות קטנה בנר שבלב במהלך היום. בסוף יום העבודה, החזירי את תשומת הלב אל ליבך, למשך דקה או שתיים. תירגול זה ישמור על ה-Shen שלך בתוך גופך, על מנת שלא תתרוקני מאנרגיה בזמן שאת נמצאת במקום שאינו נעים לך".

במחשבה הסינית, ה-Shen היא האנרגיה הרוחנית, זו היוצרת את החיוניות, את השמחה ואת הרצון לחיים. ואילו האיבר החשוב ביותר באדם הוא הלב (Xin). ההתייחסות אל הלב היא לא כעל איבר פיזי, אלא גם כמקום משכן הנשמה והרוח, ובכך הלב הוא למעשה יותר מאיבר פיזי, הוא ההכרה והתודעה.

כדאי בימי החנוכה, בזמן שאת מתבוננת בלהבת נר, לחשוב על המשמעות בדברי החוכמה המיוחסים לרב אברהם יצחק הכהן קוק. כאן בחרתי לכתוב אותן בלשון נקבה.

צריך שכל אישה תדע ותבין

שבתוך תוכה דולק נר

ואין נרה כנר חברתה

ואין אישה שאין לה נר.

וצריך שכל אישה תדע ותבין

שעליה לעמול ולגלות

את אור נרה ברבים

ולהדליקו לאבוקה גדולה

ולהאיר לעולם כולו.

האור הפנימי השוכן בכל אחת מאיתנו, אינו כבה לעולם, אך הוא יכול להיחלש בשל נסיבות חיינו. בזמן הדלקת הנרות וההתבוננות בלהבת הנר, אני יכולה לדמיין את אור הנר הדולק בליבי, וכך לחזק את תחושת האור הפנימי שלי.

כדאי לשים לב שהישיבה שלי נוחה, שהנשימה משוחררת, ואז לשים לב לצבעים השונים ולצורות השונות של הלהבה. להמשיך לנשום בטבעיות, לזכור למצמץ, ואם העיניים מתעייפות, פשוט לתת להן לנוח, אפשר תוך הנחת כפות הידיים על העיניים.

כאשר הדימוי של הלהבה ברור בתוכנו, נוכל לדמיין את הלהבה בלב ולחזור על תירגול זה במשך דקה או שתיים. למחרת במקום העבודה, כדאי לנסות את התירגול שמתארת יאנלינג בספר, ולשמור על תשומת הלב בדימוי של להבת נר הדולקת בליבנו.

מאחלת לך להגדיל את אורך הפנימי ולהאיר איתו את העולם כולו.

בברכה,

אילה