אני רוצה לשתף אותך בשיר נפלא שכתבה רחלי ראובן, משוררת בחסד עליון, המיטיבה לתאר את חיי הנפש של האישה.
בשיריה אני מוצאת אמת שנוגעת בי עמוק, אמת המאופיינת בעדינות וברכות. איכויות אלו הן מה שאנו מחפשות להרגיש ולטפח בתנועות הנשיות של תירגול הצ'י קונג לבריאות האישה. ואף מעבר לכך, התירגול הוא מה שבונה בתוכי את אותה "רות" שחלי כותבת עליה.
כיצד אנו יוצרות את אותה "רות" בתוכנו? בצ'י קונג הייחודי לנשים התנועות מתאימות לגוף נפש האישה, אנו נותנות לעצמנו עיסויים, אנו מקשיבות לתחושות המגיעות מהגוף, אנו מרככות את התנועה ואת עצמנו. כך התירגול מחבר אותי לעצמי, אל הטבע שלי. ככל שאתרגל תנועות המתאימות לי, כך אהיה יותר בדרך הנכונה לי. כך אוכל להיטיב עם בריאותי ולשפר את איכות חיי.
וכאשר אישה מתואמת עם הדרך שלה, כל מי שסביבה יוצא נשכר.
רות / רחלי ראובן
כל אשה
צריכה לעשות לה
בתוכה
רות אחת כזו
שלא תעזוב אותה לעולם
שתתמסר לה עד כלותיה
שתדע לאמר לה
בכל עת
"כי אל אשר תלכי אלך
ובאשר תליני - אלין
עמך-עמי
ואלוהייך - אלוהיי"
אשה
צריכה לגדל בת
קול כזו
אהבה כזו לעצמה,
נחל שיפכה בקירבה,
כל אשה
צריכה להפרות בה
זרעי אמונה כאלו
שיעמדו איתנים
גם כשהלב שלה
מחליק במדרגות
ומאבד את כוחותיו
גם כשהיא הורסת את עצמה
למרות כל ההבטחות,
תמיד
תמיד
צריכה אשה
שתשב בקירבה
רות אחת
שלא תיתן לה להפריד אותה מעצמה
לא בחייה
ולא במותה
שתדע לאמר לה
מילים משקמות
שמנשימות בה חיים,
בכל שדה
במרגלות כל גורן,
וליד כל איש שתבוא עימו:
"ברוכה את בתי"
"היטבת חסדך"
"אשת חיל את",
כל אשה צריכה
לעשות לה
רות
וראות
ורעות
עם נפשה
ולבוא בקירבה בנועמי נועם ועדינות לב.
